זָמִיר-לִי
הִנֵה אוֹר רִאשׁוֹן עַל הַיָעָר הֵנֵץ,
הִתְיָצֵב הַזָמִיר בְּצַמֶרַת הָעֵץ.
סִלְסֵל הַזָמִיר בְּגָאוֹן וּבְדִיצָה:
"אֶפְרֹח זָמִיר-לִי בָּקַע מִבֵּיצָה!
עִלְזוּ נָא אִתִי חַיתוֹ-יָעָר עבוֹת –
שכן אֵין עוֹד כְּמוֹתִי, מְאוּשָׁר בַּאַבוֹת!
אֶשְׁמְרֵהוּ מִקֹר, מִצִיפוֹרֶנַמֵר;
אַלָמְדֵהוּ לָעוּף, אַלָמְדוֹ לְזָמֵר.
יִשָנֵן מִמְקוֹרוֹ שֶׁל אָבִיו מוֹלִידוֹ
כָּל סִלְסוּל, כָּל צִפְצוּף מִנִי רֶה עֲדִי דוֹ..."
הַחֹרֶף חָלַף, עֵץ אֶגוֹז מְלַבְלֵב...
וזָמִיר-לִי גָדַל צַח-כָּנַף וְטוֹב-לֵב,
בּוֹלֵעַ כָּל תַו בִּמְרוֹמֵי הַאֶמִיר
שֶׁל תוֹרַת הַמוּסָר מִמְקוֹר אַבָא-זָמִיר;
שׁוּב וַשׁוּב יִתְעוֹפֵף, חַיתוֹ-יַעַר יַפְלִיא,
מִקָטוֹן עַד גָדוֹל, בְּנִיגוּן סִלְסוּלִי.
וְיוֹם בָּא, יוֹם הוֹלֵך וְשׁוּב יוֹם רוֹדֵף לֵיל –
אֵין בְּרוּא-אֵל אֶת זָמִיר-לִי יִשְׂבַּע מִלְהָלֵל.
וְזָמִיר-לִי לִלְמוֹד עוֹד מִאַבָא שוֹאֵף,
אַבָל אַבָּא-זָמִיר כְּבַר צָרוּד, כּבַר עָיֵף:
"אֵינְךָ עוֹד צָרִיך לִי, אַף לֹא לְקוֹלִי –
הֵטָבְתָ מִמֶּנִי לָשִׁיר, גוֹזַלִי!
אָקְשִׁיבָה לְךָ בְּשוּבָה מִעָכְשָיו,
וְלִבִּי מִתְמוֹגֵג יָעַלֶה עַל גְדוֹתָיו..."
