על סף העשור החמישי
אָדָם יוֹצֵא לדרך. אַרְנָקוֹ תָּפוּחַ
כַּמָּה – לְמִי אִכְפַּת? הַרְבֵּה, בְּלִי עֵין הָרַע...
מָה פֶּלֶא שֶׁחִישׁ-קַל זוֹרֶה שְׁנוֹתָיו לָרוּחַ,
בְּלֹא הִרְהוּר נוֹסָף בְּיַחַס לַתְּמוּרָה?
עָשׂוֹר וְעוֹד עָשׂוֹר פָּרְחוּ כְּהוֹקוּס-פּוֹקוּס;
אוֹצַר הַזִּכְרוֹנוֹת בְּפָז אֵינוֹ נִמְדַד.
עַל חֵלֶק מִן הַסָּךְ הָיִיתָ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס,
עוֹד חֵלֶק נִשְׁתְּכַח, וְהַנּוֹתָר נִשְׁדָּד.
מִכָּאן וְאֵילֵךְ בָּא הַתּוֹר הַאִינְפְלַציוֹנִי
הָעֵרֶךְ מִדַּרְדֵּר אַךְ מְחִירוֹ עוֹלֶה.
בָּרוּר לְכָל בַּרְנָשׁ, גַּם לַפַּזְרָן כָּמוֹנִי,
כִּי גַּם אֲשֶׁר נִצְבַּר – הוֹלֵךְ וּמִתְבַּלֶּה.
שָׁלוֹם עֲשִׂירִיָּה! הוֹפֵךְ בָּהּ וְהוֹפֵךְ בָּהּ...
שׁוּר: הַצּוֹפִים דְרוּכִים – נַעֲלֶה עַל הַקְּרָשִׁים*!
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וּלְפֶתַע גַּם סוֹפֵךְ בָּא,
וְזוֹ שֶׁאַחֲרַיִךְ בְּטֵלָה כְּבָר בְּשִׁשִּׁים.
*קרשי הבמה
