אז מה – כן?
זה לא בסדר...
מָה רָבִים הַסּוֹגְדִים לֶאֱלֹהַּ שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרִיאָתוֹ שֶׁל עוֹלָם!
עוֹד רַבִּים פִּי כַּמָּה הַדְּבֵקִים בַּהֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ מִזֶּרַע אֱלֹהַּ!
אֲבָל, אוֹי, אִם אוֹמֵר דְּבַר בִּקֹּרֶת, וְלוּ אַף כְּקֹרֶט, עַל דָּת הָאִסְלָם –
פֶּן אָשִׂים אֶת נַפְשִׁי בְּכַפִי וּבִידֵי קִיצוֹנֵי הַזָּדוֹן וְהָרֹעַ.
אָז מָה – כֵּן? כִּבְרֵרַת הַמֶּחְדָּל כּוֹנְנָה אֱמוּנָה בְּמַפָּץ הַגָּדוֹל,
וּבְתוֹרַת צַ'ארְלְז דַארְוִין הַסָּב, שֶׁהִסְבִּיר הִתְפַּתְּחוּת הַמִּינִים יֵשׁ מֵאַיִן,
עֵת אֲשֶׁר הִתְקָרֵר וְהָלַךְ כּוֹכַב לֶכֶת, שְׁמוֹ "אֶרֶץ"; אוֹ אָז, כִּבְיַכוֹל,
קָמוּ וְהִתְפַּתְּחוּ יְצוּרִים וּנְשָׁמָה בְּאַפָּם בְּאוֹקיאַנוּס הַמַּיִם.
טְעָמֵי הַמַּדָּע לֹא פָּחוֹת מֻפְרַכִים; הֵם עוֹסְקִים, אֲבוֹי, כְּמוֹ לְהַכְעִיס,
בְּמוּטַצְיוֹת אַקְרָאִי, בְּרֵאַקְצְיוֹת אֲשֶׁר נוֹצָרוֹת בָּן חֻמְצוֹת שֶׁל אַמִינוֹ.
נוּ, וּמָה לַעֲשׂוֹת וַאֲנִי, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶם, רַבּוֹתַי – אַתֵאִיסְט...
רַק שֶׁהָאַתֵאִיסְטִים, דָּתָם הִיא: אֵין-אֵל, וּבְדָתָם בְּעַל כָּרְחָם יַאֲמִינוּ.
