ערגתי

מָה טוֹבוֹת הָעַלְמוֹת הֵן

בְּכָל נִיב, לָשׁוֹן, עָגָה –

אַךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת אֵין

הַדּוֹמָה מָה לְעֶרְגָּה.

 

מִן הַפָּן שׁוֹפֵעַ רֶגֶשׁ

וּמִן הָאָמָּנוּתִי,

תְהַבְהֵב וּתְדַלֵּג אֵשׁ-

כִּשְׁרוֹנָהּ שֶׁל עֶרְגָּתִי.

 

אֵין כָּל פָּז שֶׁיִסֻלָא לִי;

שֶׁפַע לְבָבוֹת מַפְעִים

שֶׁל סְרָטִים, שֶׁל פֶסְטִיבָלִים,

חֲגִיגוֹת וּמוֹפָעִים.     

 

מִפְעֲלֵי תַּרְבּוּת תָּזִיז הִיא,

וְעוֹד לֹא נָגְעָה בְּשִׂיא,

מֵאָז הַסְּרָטִים עִם אִיזִי,

עֲטוּרִים לָרֹב פְּרָסִים.

 

בְּכָל מָקוֹם בּוֹ תַּעֲגוֹן, עֵת

הִיא דְּגוּלָה מֵרְבָבָה –

מָה מַשְׁרָה סְבִיבָה עֶרְגֹּנֶת

עַל רוֹאֶיהָ אַהֲבָה!