החטא הקדמון

צחוק בצד

​

​

בַּמָּכוֹן לַמֶּחְקָר הַיָּדוּעַ ”ווּלְקָנִי"

בְּחֵקֶר הַצֶּמַח עוֹקְפִים אֶת הַזְּמַן;

וּלְאוֹר הֶשֵּׂגֵי מַדְּעָנָיו – מְשׁוּכְנעֲנִי –

הֶעָתִיד שֶׁבּוֹשֵׁשׁ לְהַגִּיעַ – כְּבָר כָּאן.

אֶל פִּלְאֵי הַמָּחָר דִּמְיוֹנִי יִשָּׂאֵני.                             

שָׁם, עַל "מַהוּ הַצֶּמַח" מַחְלִיט וְשַׁלִּיט   

הַמַּדְּעָן הַחוֹקֵר שֶׁמְּהַנְדֵס אֶת הַגֶּנִים,

מְשַׁנֶּה וּמְשַׁנֵּעַ סְדָרִים שֶׁל בְּרֵאשִׁית.

כְּמוֹ קוֹסֵם, בַּבַּנָּנָה נוֹפֵחַ הוּא רוּחַ,

וּבְתֹם תַּהֲלִיךְ הַנְדָּסִי מְתֻחְכָּם,

שׁוּר – הִנֵּה הַבַּנָנָה הָיְתָה לְתַפּוּחַ –

לְטַעַם, לִדְמוּת, לְמַגָּע וּלְמִרְקָם.                                 

לוּ יָדְעוּ אֶת חָכְמַת הַגֶּנוֹם בִּימֵי קֶדֶם,

וְהֶחְכִּים הָאָדָם לְהָשִׁיב בִּמְשׁוּבָה –

לֹא הָיוּ אָז, אוּלַי, מְגָרְשִׁים מִגַּן-עֵדֶן

לֹא אוֹתוֹ וְגַם לֹא אֶת אִמֵּנוּ חָוָּה:

"כֵּן, אָבִינוּ יָדַעְנוּ בַּמֶּה אֵין לָגַעַת;

שֶׁאִם לֹא – מִגַּן עֵדֶן נִירַשׁ גֵּיהִנּוֹם.

לֹא תַּפּוּחַ אָכַלְנוּ מִפְּרִי עֵץ הַדַעַת,

כִּי בַּנָנָה שֶׁכָּךְ בָּהּ הוּנְדַס הַגֶנוֹם!"

 

הַקְּלָלָה הַנִּמְרֶצֶת שְׁרִירָה וְרוֹבֶצֶת

(הַחַיִּים וְהַמָּוֶת בְּיָד הַלָּשׁוֹן):

נוֹלָדִים הַבָּנִים לִכְאֵב וּבְעֶצֶב

סוֹחֲבִים עַל גַּבָּם אֶת הַחֵטְא הַקַּדְמוֹן...