חן

(לזכרו של חן ורבר)

 

עֶלֶם חֵן הָיָה חֵן.

תָּר סְבִיבוֹ וּבוֹחֵן –

מָה יִפְעַל, מָה יִתְרֹם, מָה יִתֵּן הוּא?..

...כַּמָּה טוֹב הוּא הַטּוֹב,

אַךְ הַטּוֹב-אֵין-לוֹ-סוֹף

מִתְדַּפֵּק עַל דְּלָתוֹת אֲסוֹנֵנוּ.

 

סִפּוּרִים שֶׁל גְּבוּרָה,

נִשְׁמַת עֶלֶם בָּרָה –

יִזְכְּרוּ, יְזַמְּרוּ וְיַמְחִיזוּ.

אֲבָל חֵן הוּא קָרְבָּן

שֶׁחָלָל עַל מִפְתָּן

שֶׁל מִזְבֵּחַ הַפֶּרְפֶקְצְיוֹנִיזְם.

 

מָה מָלֵא חֵן הָיָה

סַקְרָנוּת, תְּהִיָּה! –

אַךְ, אֲבוֹי – הֶעֱדִיף אֶת הָאַיִן,

כִּי נוֹתְרוּ שְׁאֵלוֹת

שֶׁהֵצִיקוּ עַד כְּלוֹת,

חֵן מֻכְשָׁר וּמְחוֹנָן,

כְּמוֹ דּוֹדוֹ זַ"ל חָנָן,

וּכְמוֹתוֹ גַּם חָלָל וְאֵינֶנּוּ...

נרְכִּין רֹאשׁ בִּדְמָמָה,

וְנָזִיל עוֹד דָּמְעָה

שֶׁתַרְוֶה אֶת רִגְבֵי אַדְמָתֵנוּ.