לגיליה העולה לכיתה א'

מִן הַצָּב הַזּוֹחֵל עַד דַּיָּה בִּמְעוֹפָהּ,

צַטְּטוּ בְּכָל פֶּה אִמְרֵי שֶׁפֶר –

עַל שֶׁגִילְיָה שֶׁלִּי, נֶכְדָתִי הַיָּפָה

הִיא – הֵידָד! – תַּלְמִידָה בְּבֵית סֵפֶר!

 

הַלְּלוּ בְּרָמָה קָבַל עַם וְאֻמָּה:

"מָה יָפָה, חֲכָמָה וּגְדוֹלָה אַתְּ!"

מָה יוֹתֵר? אַתְּ יָפָה אוֹ יוֹתֵר חֲכָמָה?

בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה? אֵין לָדַעַת!

 

לִקְרַאת יוֹם, בּוֹ גַּם אַתְּ, הַמְּתוּקָה, מִי-הוּא-מִי,

שְׂאִי עֵינַיִךְ הַיְשֶׁר וְקָדִימָה!

עִם אֶחַיִך יוֹתָם, מַעְיָן, נָעֳמִי –

יִרְווּ נָחַת גַּם אַבָּא, גַּם אִמָּא!