שיעור באזרחות

הַמּוֹרָה מַנִּיחָה אֶת הַגִּיר וְשׁוֹאֶלֶת,

אַחֲרֵי שֶׁאַט-אַט מִשְׂתָּרֶרֶת דָּמְמָה:

"אֵיזוֹ הִיא הַמְּדִינָה הַנּוֹדַעַת בְּחֶלֶד

אֲשֶׁר יֵשׁ לָהּ הַזְּכוּת לְהָגֵן עַל עַצְמָהּ?"

"יִשְׂרָאֵל! יִשְׂרָאֵל!" מוּנָפוֹת הַיָּדַיִם.

"אִם כֵּן, כָּל הַמְּדִינוֹת הֵן הֶפְקֵר מִשְׁתּוֹלֵל?

כֵּן, הַכֹּל, כַּמּוּבָן, מוּגָנִים מִלְּבַדָּהּ הֵם,

אַךְ "הַזְּכוּת לְהָגֵן" יֵשׁ רַק לְיִשְׂרָאֵל.

עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים כְּבָר חָלְפוּ וַעֲדַיִן

לֹא הִשְׂכִּילוּ שׂוֹנְאִים לְהָבִין עַד הַיּוֹם

כִּי, חָזְרוּ הַיְּהוּדִים מִגָּלוּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

אֶל אַרְצָם, וּמְבַקְּשִׁים בָּהּ לַחַיּוֹת בְּשָׁלוֹם.

פּוֹעֲרִים פֶּה וְלֹא מְבִינִים: "אֵיזֶה קֶטַע..."

מִפְּלִיאָה שֶׁכָּזוֹ אֶת נַפְשָׁם לֹא יוֹדְעִים:

הַזְּמַנִּים הִשְׁתַּנוּ! מַהֲפָּךְ! כִּי לְפֶתַע –

מְסֻכָּן עַד מָאֹד לַהֲרֹג יְהוּדִי!

אֲבָל אֵל הַשִּׂנְאָה עוֹד סִכּוּי מְזַמֵּן הוּא,

וְעַל כֵּן אֵין עִלָּה וְסִבָּה לְהַלִּין.

לֹא הַכֹּל כְּבָר אָבוּד בְּרַחֲבֵי עוֹלָמֵנוּ –

שׁוּב אֶפְשָׁר לַהֲרֹג יְהוּדוֹן בְּבֶרְלִין!