יש עצה!

עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו

​

נְשַׁבֵּחַ הַפַּעַם

בְּחֵן וּבְטַעַם,

נַרוֹן וְנִמְחָא לָהּ כַּפַּיִם

לַמִּסְגֶּרֶת-פְּלִיאָה:

מַכְשִׁירֵי רְאִיָּה

בָּהּ קְבוּעִים וּקְרוּאִים "מִשְׁקָפַיִם".

מְעֻצֶּבֶת בְּחֵן – כָּל מִסְגֶּרֶת שׁוֹנָה

עֲבוּר נַעַר, יַלְדָּהּ, אִישׁ צָעִיר אוֹ גְבֶרֶת,

כְּמוּתָג יוּקְרָתִי, כְּתוֹצָר צַו אָפְנָה,

הֵן שׁוֹפְעוֹת וּמְקַשְּׁטוֹת חוּצוֹתֵיהַ שֶׁל קֶרֶת.

 

לֹא שָׁפַר גּוֹרָלוֹ שֶׁל מַכְשִׁיר הַשְּׁמִיעָה!

אַךְ צְרִיכִים לוֹ זְקֵנִים, יְלָדִים וּבְנֵי נֹעַר.

וַאֲבוֹי, הֵם שְׁפוּטִים בְּבוּשָׁה מִתְּמִיהָה –

יַעֲדִיפוּ שֶׁלֹּא לְהָבִין, לֹא לִשְׁמֹעַ,

וּבִלְבַד שֶׁעֵין זָר לֹא תַּבְחִין בַּמַּכְשִׁיר;

לֹא רָבִיד לְצַוָּאר הוּא, לֹא זֵר, לֹא מַחֲרֹזֶת;

הוּא כְּנֶזֶם זָהָב בְּאַפּוֹ שֶׁל חֲזִיר,

הוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת הַמִּאוּס שָׁם בְּאֹזֶן...

 

אֲבָל דַּי!

בְּוַדַּאי

גַּם רָצוּי, גַּם כְּדַאי –

אַלְלַי –

לֹא גְּזֵרָה מִשָּׁמַיִם:

לַמַּכְשִׁיר מֵעַכְשָׁו, כי

נִקְרָא לוֹ "מִקְשַׁב",

וְלִשְׁנַיִם

נִקְרָא "מִקְשַׁבַיִם"!