מכתב אל אהוב לבי

אֶל אָהוּב לְבָבִי חִישׁ אֶשְׁלַח דִּבְרֵי שֶׁפֶר,

שֶׁבֵּינֵינוּ חוֹצוֹת כְּבָר חָמֵשׁ שְׁנוֹת פְּרִידָה –

אֲנִי כְּבָר תַּלְמִידַת כִּתָּה ו' בְּבֵית סֵפֶר,

אַךְ מִגַּעְגּוּעַי אֶת נַפְשִׁי לֹא אֵדַע.

 

הֲקוֹלְךָ עוֹד רוֹחֵשׁ, מִצְטַלְצֵל וְקוֹלֵחַ,

כְּמוֹ מֵאִיץ אֶת מֵימָיו מַעְיָן מְתַגְבֵּר?

הַאִם כָּךְ גַּם אֵלַי אַתָּה מִתְגַּעְגֵּעַ?

אִם כָּמוֹנִי עוֹדְךָ פְּגִישָׁתֵנוּ זוֹכֵר?

 

לְצִדְּךָ לָאִטִּי מָה אָהַבְתִּי לִפְסֹעַ!

כָּךְ לָחוּשׁ, לִכְרוֹת אֹזֶן, גַּם לְהִתְבּוֹנֵן

בַּמַּרְבָד הַקְּסָמִים שֶׁל פְּרָחִים, שֶׁל נִיחוֹחַ,

עֵת צִיּוּץ צִפֳּרִים בָּעַלְוָה מִתְרוֹנֵן!

 

אֶת רִגְעֵי פְּגִישָׁתֵנוּ אֵינֶנִּי שׁוֹכַחַת,

זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם,

עֵת עִם אִמָּא וְאַבָּא טִיַּלְתִּי בְּנַחַת,

וְאֵינִי מְבִינָה אֵיךְ לְפֶתַע פִּתְאוֹם

 

כָּךְ עָזַבְתִּי יָד אַבָּא, עָצַרְתִּי מִלֶכֶת,

קָרַבְתִּי אֵלֶיךָ סָמוּךְ אֶל שְׂפָתְךָ!

וְעֵינַי נִפְגְּשׁוּ וְקָרְבוּ אֶל עֵינֵיךָ,

מְצוּלַת חִבּוּקְךָ לִקְרָאתִי נִפְתְּחָה...     

 

אֲבָל אַבָּא מָשָנִי אָז מַיִם נוֹטֶפֶת:   

"מֵעַתָּה שְׁמֵךְ הוּא מָשָׁה!" אָמַר לִי אָבִי...

מָה נַחְשׁוֹל אָהֲבָה מְמַלֵּא אֶת הַלֵּב, עֵת

אֶחְשֹׁב שׁוּב עַל בניאס, מַחְמָל לְבָבִי!