יואל נץ

​

אחרי שלוש שנים של נדודים על פני אירופה ההרוסה ושהייה במחנות העקורים עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1948. בבית ספר לילדי עולים בגבעת עליה השלים כיתה ח' של בית הספר העממי. את השכלתו התיכונית והעל תיכונית רכש יואל בהתכתבות ובעיון בספרי מדע. עם סיימו כיתה ח' החל לעבוד בחצי משרה כדי לסייע בכלכלת המשפחה והתמסר לפעילות בתנועת "השומר הצעיר".

שירת בנח"ל ובצנחנים והיה חבר קיבוץ במשך שש שנים. עזב את הקיבוץ בשנת 1961 עם רעייתו (גרושתו מזה שנים רבות) קורינה הסופרת ועם שתי בנותיהם הקטנטנות.

עבד בתחום הרפרוגרפיה (צילום בשירות תעשיית הדפוס), עסק באמנות הצילום והציג שורה של תערוכות מצילומיו. בשלהי שנות ה-60 המציא את "שיטת הגרעין", בה מפיקים באמצעות פיתוח צילומי-כימי ייחודי ובטכנולוגיית עיבוד מיוחדת את האלמנטים להדפסה על לוחות דפוס ברזולוציה שהיא גבוהה כמה מונים לעומת השימוש המקובל ברשת הפוטומכנית.

המציא, פיתח ורשם לאורך השנים הבאות פטנטים נוספים[1]. תוך שיתוף פעולה עם ד"ר אהרן הופמן, מדען-אורח במכון ויצמן, הקים את חברת "הנץ בע"מ". במימונה של חברת השקעות אנגלית הושלם המו"פ בהמצאתו בשנת 1990, והחל שיווק ראשוני של סרטי צילום, מכונות ותמיסות פיתוח ב"שיטת הגרעין". ההדפסות הראשונות עוררו עניין רב והתלהבות. אלא שבשלב זה נוכחו המשקיעים כי הצילום הכימי עומד לפנות את מקומו לצילום דיגיטלי וממוחשב, וזנחו את הפרויקט.

את עשר השנים הבאות, עד צאתו לגמלאות בשנת 2001, עשה יואל נץ בהוראת מקצועות הרפרוגרפיה בעידן המחשב במכללת הדסה שבירושלים.

לאורך שנתו הראשונה בגמלאות, למד את הקורס "פילוסופיה של המוסר" באוניברסיטה הפתוחה.

ליואל נץ ארבעה ילדים ושמונה נכדים. ערגה, בתו הבכורה, היא סופרת, עורכת, שחקנית ומפיקה אירועי תיאטרון וסרטים דוקומנטריים; בנו הוא פרופ' רויאל נץ, הנשוי לסופרת מאיה ערד; בתו, לילך, היא רקדנית פלמנקו; בתו, ליבת, היא דוקטורנטית ומרצה באוניברסיטה.

​