דריה למצוות!

בַּת יוֹד-גִּימֶל כְּבָר דַרְיָה – הֵידָד!

כָּל הַיֶּתֶר טָפֵל, לֹא-אִכְפַּת.

עַל-כֵּן, כְּמוֹ בְּגַלָּיו יִתְהָדַּר יָם – 

כָּךְ רָחָב לְבָבֵנוּ אֶל דַרְיָה.

 

כֵּיצַד בֶּחָלָל מִתְפָּרֵסֵ אוֹר?.. 

כֵּיצַד הוּא עוֹטֵר אֶת

ראש דַרְיָה-צַיֶרֶת,

תַמָרָה זַמֶּרֶת?  

מפני  שהאַבָּא פְּרוֹפֶסוֹר,

הסַבָּא הוא דּוֹקְטוֹר.

דּוֹקְטוֹר גם אִמָּא,

מֻמְחִית שֶׁל מִלָּה

ולשון, ולתרגימא –

סוֹפֶרֶת דְּגוּלָה.

 

גם סָבְתָא סוֹפֶרֶת,

וּבְרֶצֶף הַלּוֹגִי

עוֹד סָבְתָא מַזְהֶרֶת,

מֻמְחִית, פְּסִיכוֹלוֹגִית.

 

עַל עוֹד סַבָּא נִדֹּם.

מִן הַמֶּלֶל נַמְעֵיט.

שֶׁכֵּן עַל עִסָּתוֹ

הַנַּחְתּוֹם לֹא יָעִיד.

 

וְאֶפְשָׁר לְפָרֵט עוֹד וָעוֹד,

וּלְשַׁבֵּחַ, מִבְּלִי לְהַגְזִים,

את חכמת הַדּוֹדוֹת,

את חכמת הַדּוֹדִים.

 

הַתְּשׁוּבָה מסתברת גַּם כֵּן, אִם

אַךְ תַּפְנִימוּ: הַכֹּל מִן הַגַּנִּים...

 

וְעַל כֵּן, נָא הַסְכִּיתוּ וּשְׁמָעוּ

נַרַאטִיב עַל גנום, מִי וּמַהוּ:

 

החטא הקדמון

בַּמָּכוֹן לַמֶּחְקָר הַיָּדוּעַ ”ווּלְקָנִי"

בְּחֵקֶר הַצֶּמַח עוֹקְפִים אֶת הַזְּמַן;

וּלְאוֹר הֶשֵּׂגֵי מַדְּעָנָיו – מְשׁוּכְנעֲנִי –

הֶעָתִיד שֶׁבּוֹשֵׁשׁ לְהַגִּיעַ – כְּבָר כָּאן.

אֶל פִּלְאֵי הַמָּחָר דִּמְיוֹנִי יִשָּׂאֵני.                             

שָׁם, עַל "מַהוּ הַצֶּמַח" מַחְלִיט וְשַׁלִּיט   

הַמַּדְּעָן הַחוֹקֵר שֶׁמְּהַנְדֵס אֶת הַגֶּנִים,

מְשַׁנֶּה וּמְשַׁנֵּעַ סְדָרִים שֶׁל בְּרֵאשִׁית.

כְּמוֹ קוֹסֵם, בְּבַנָנָה נוֹפֵחַ הוּא רוּחַ,

וּבְתֹם תַּהֲלִיךְ הַנְדָּסִי מְתֻחְכָּם,

שׁוּר – הִנֵּה הַבַּנָנָה הָיְתָה לְתַפּוּחַ –

לְטַעַם, לִדְמוּת, לְמַגָּע וּלְמִרְקָם.                                 

לוּ יָדְעוּ אֶת חָכְמַת הַגֶּנוֹם בִּימֵי קֶדֶם,

וְהֶחְכִּים הָאָדָם לְהָשִׁיב בִּמְשׁוּבָה –

לֹא הָיוּ אָז, אוּלַי, מְגָרְשִׁים מִגַּן-עֵדֶן

לֹא אוֹתוֹ וְגַם לֹא אֶת אִמֵּנוּ חָוָּה:

"כֵּן, אָבִינוּ יָדַעְנוּ בַּמֶּה אֵין לָגַעַת;

שֶׁאִם לֹא – מִגַּן עֵדֶן נִירַשׁ גֵּיהִנּוֹם.

לֹא תַּפּוּחַ אָכַלְנוּ מִפְּרִי עֵץ הַדַעַת,

כִּי בַּנָנָה שֶׁכָּךְ בָּהּ הוּנְדַס הַגֶנוֹם!"

הַקְּלָלָה הַנִּמְרֶצֶת שְׁרִירָה וְרוֹבֶצֶת

(הַחַיִּים וְהַמָּוֶת בְּיָד הַלָּשׁוֹן):

נוֹלָדִים הַבָּנִים לִכְאֵב וּבְעֶצֶב

סוֹחֲבִים עַל גַּבָּם אֶת הַחֵטְא הַקַּדְמוֹן...

*     *     *  

 

נֶחָמָה פֻּרְתָּא תְּהֵא זוֹ,

שֶׁעַד כֹּה בְּדֶרֶךְ נָס,

אֶת הַגֶּנִים לֹא הֵעֵזּוּ

לִבְנֵי צֶלֶם לְהַנְדֵס.

 

יוֹד-גִּימֶל כְּבָר – קִסְמָהּ מָה רָב הוּא!

עוֹד תִּגְדַּל הִיא וְתַחְכִּים.

וְעַל כֵּן, לְדַרְיה הָבוּ

נְשִׁיקוֹת וְחִבּוּקִים!