אבינעם
(לאבינעם גת, עם צאתו לגמלאות ממכללת "הדסה")
אֲבִינֹעַם – לֵית מַאן דְּפָלִיג – אֲבִי-נֹעַם,
שֶׁכֵּן נֹעַם מִדּוֹת – אֲבִינֹעַם אָבִיו.
הֵן מֵאֲבִינֹעַם לֹא יָהִין מִי לִמְנֹעַ
מַנְעֳמִים מִן הַנֹּעַם, סְבִיבוֹ מִלְּהָנִיב.
בְּמִי שֶׁיִּפְגֹּשׁ, הוּא יָדִיד לוֹ בִּן-רֶגַע,
יִזְכֹּר קְלַסְתְרוֹ וְאֶת שְׁמוֹ לֹא יִשְׁכַּח.
אָשְׁרַי – גַּם אֲנִי לוֹ עָמִית וְקוֹלֵגָה,
אַךְ אֲבוֹי – זִכְרוֹנִי – מִזֶּה זְמַן "לֹא כָּל כָּךְ..."
מָה קִנֵּאתִי בְּנֹעַם בִּפְרוֹס כָּל סֶמֶסְטֶר!
הוּא זוֹכֵר כָּל סְטוּדֶנְט – זִכָּרוֹן מְעֻלֶּה!
כי בְּפִי אֲבִינֹעַם כָּל "בֶּנְצִי" וְאֶסְתִי"
לוֹ קוֹלְחִים בְּעַל פֶּה מֵהַחֵל עַד כַּלֶּה.
...הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק. הוּא טָעוּן חֹמֶר נֶפֶץ.
יוֹם אֶחָד זֶה קוֹרֶה וְאֵין זְמַן לְהַפְנִים.
זְמַן לַכָּל – סַח קֹהֶלֶת – וְעֵת לְכָל חֵפֶץ...
הֵם פָּשׁוּט לֹא רוֹצִים פֹּה אוֹתָנוּ, זְקֵנִים!
אִם סַדְּרוּ-שֶׁל-עוֹלָם הוּא, אָז אֵין בּוֹ כָּל דֹּפִי:
שֶׁכֵּן דֶטֶרְמִינִיסְטִי הַזְּמַן (שֶׁמָּא לֹא?..)!
מִכֻּרְסַת הַגִּמְלַאי, בְּהִרְהוּר פִילוֹסוֹפִי
נִפְסֹק: כֵּן, הַכּוּשִׁי עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ...
